שתי ערימות של פלסטיק ממוחזר יכולות לשקול אותו דבר ולהכיל כמעט את אותם חומרים – ועדיין להימכר במחיר שונה מאוד. ההבדל נמצא לעיתים באחוזים בודדים של טוהר. עבור מפעיל מתקן מיון, השאלה אינה רק כמה חומר הצליח להפריד מהפסולת, אלא מהי איכות החומר שהוא יכול למכור בסוף התהליך. תערובת פלסטיק שמכילה שיעור גבוה מדי של פולימרים אחרים או מזהמים עשויה להתאים למספר מצומצם של שימושים. חומר נקי יותר יכול להפוך לחומר גלם מבוקש הרבה יותר. לדברי Specim שיפור של אחוזים בודדים בלבד בטוהר של פלסטיק ממוחזר עשוי במקרים מסוימים להכפיל את ערכו. לכן דיוק המיון אינו רק נתון טכני של המכונה. הוא יכול להיות נתון כלכלי ישיר.
למה קשה כל כך למיין פלסטיק?
מיון ידני מבוסס במידה רבה על מה שהעובד מסוגל לראות: צבע, צורה, סימונים וסוג המוצר. הוא איטי, דורש כוח אדם וקשה לשמור בו על אחידות לאורך זמן. גם מצלמת צבע ובינה מלאכותית יכולות לזהות היטב בקבוק, מגש או חלק פלסטיק מוכר, אבל קיימת מגבלה בסיסית: המראה החיצוני אינו בהכרח מעיד מאיזה פולימר עשוי החומר. PET, PVC, פוליאתילן, פוליפרופילן ופוליסטירן יכולים להופיע בצבעים ובצורות שונות. כאשר החומר נגרס לפתיתים, גם הצורה המקורית והסימון שעל המוצר נעלמים. הדמיה היפרספקטרלית בוחנת מאפיין אחר. במקום להסתמך בעיקר על מראה החומר, היא מודדת כיצד הוא מחזיר ובולע אור באורכי גל רבים. לסוגים שונים של פולימרים יש חתימות ספקטרליות שונות, ולכן ניתן להפריד ביניהם גם כאשר הם נראים דומים לעין. מצלמת Specim FX17 מיועדת ליישומי מיון תעשייתיים בתחום האינפרה-אדום הקרוב. בתחום זה ניתן להבחין בין משפחות רבות של פלסטיק, ובהן PET, PE, PP, PVC, PS ו-ABS, ולבצע את הסיווג תוך כדי תנועת החומר על המסוע.
95% או 98% – לפעמים זה כל ההבדל
מקרה הבוחן של חברת Prodecologia ממחיש עד כמה אחוזי הטוהר האחרונים יכולים להיות משמעותיים. החברה פיתחה מערכות להפרדת פולימרים והתמודדה עם מגבלה של טכנולוגיית המיון שבה השתמשה קודם לכן. ניתן היה להגיע לרמות טוהר של כ-95%, אך לקוחות בשוק דרשו חומר ברמת טוהר של יותר מ-98%. שלושה אחוזים נשמעים כמו שיפור קטן. עבור הלקוח שקונה את החומר הממוחזר, הם עשויים לקבוע האם החומר מתאים לתהליך הייצור שלו. Prodecologia שילבה שתי מצלמות Specim FX17 במכונת המיון. המצלמות בוחנות את זרם החומר בזמן אמת, מזהות את סוג הפולימר, ובהמשך מערכת ההפרדה מוציאה את החלקיקים המתאימים מהזרם. התוצאה שנמדדה הייתה טוהר של עד 98%. המכונה פועלת גם בקצבים תעשייתיים: במקרה שתואר על ידי Specim, קצב הטיפול בתערובת PP ו-PE הגיע לכ-600–700 ק"ג בשעה, ובפתיתי PET לכ-500–600 ק"ג בשעה. המשמעות היא שהשיפור בטוהר אינו חייב לבוא על חשבון המעבר ממעבדה לקו ייצור. הזיהוי הספקטרלי יכול להפוך לחלק ממכונת המיון עצמה.
ואז מגיע הפלסטיק השחור
יש סוג אחד של פסולת שממחיש היטב מדוע אין מצלמה אחת שמתאימה לכל זרם: פלסטיק שחור. פלסטיק שחור נפוץ בתעשיית הרכב והאלקטרוניקה וגם באריזות מזון. הצבע מתקבל לעיתים באמצעות פיגמנטים מבוססי פחמן. אותם פיגמנטים בולעים כמעט את כל קרינת האינפרה-אדום הקרוב במקום להחזיר אותה אל המצלמה. כתוצאה מכך, מערכות הפועלות בתחום שבו עובדת FX17 מתקשות לקבל ממנו חתימה ספקטרלית מספקת. כאן הפתרון אינו אלגוריתם טוב יותר בלבד, אלא מעבר לתחום ספקטרלי אחר. מצלמת Specim FX50 פועלת בתחום האינפרה-אדום הבינוני, שבו גם פלסטיקים שחורים מחזירים מידע ספקטרלי שניתן למדידה. באמצעותו ניתן להבדיל בין סוגים שונים של הפלסטיק השחור. בניסויים שפרסמה Specim ניתן היה להגיע גם בפלסטיקים שחורים לרמות דיוק הקרובות ל-99%. המשמעות למתקן המיון ברורה: בחירת המצלמה צריכה להתחיל בזרם הפסולת שרוצים למיין, ולא בשם המצלמה.
לא רק מצלמה – מערכת מיון
גם זיהוי מדויק של החומר אינו מספיק בפני עצמו. מערכת תעשייתית צריכה לדעת היכן נמצא כל חלקיק על המסוע, לסווג אותו בזמן אמת ולשלוח את המידע למערכת שמבצעת את ההפרדה – למשל באמצעות סילוני אוויר או רובוטים. מקרה הבוחן של UCY Technologies מדגים את ההתפתחות הזו. החברה שילבה הדמיה היפרספקטרלית של Specim עם צילום צבע ובינה מלאכותית, במטרה לשדרג תהליכי מיון פלסטיק ולהפחית את התלות במיון ידני. השילוב מעניין מפני שכל טכנולוגיה מספקת מידע אחר: המצלמה הספקטרלית מזהה את סוג החומר, מצלמת הצבע מספקת מידע חזותי, והאלגוריתם משלב את הנתונים כדי לקבל החלטות בזמן אמת. כך ניתן להתמודד גם עם זרמי פסולת משתנים ועם חומר כניסה שאינו תמיד אחיד.
גם בישראל איכות המיון הופך לשאלה כלכלית
בישראל כבר קיימת אחריות יצרן מורחבת על פסולת אריזות. החוק מטיל על יצרנים ויבואנים אחריות למחזור האריזות שהם משווקים, וקובע לפלסטיק יעד מחזור של 22.5% וכן יעד כולל של 60% לכלל חומרי האריזה. ככל שנאספת ומועברת למיחזור כמות גדולה יותר של חומר, עולה החשיבות של השלב הבא: האם אפשר להפוך את הפסולת שנאספה לחומר גלם בעל ערך. מיון מדויק יותר יכול להגדיל את שיעור החומר שניתן להשיב לשימוש ולשפר את האיכות של הזרמים המופרדים. לכן ההשקעה בטכנולוגיית מיון אינה נשענת רק על יעדים סביבתיים. היא יכולה להיבחן גם דרך תפוקה, כוח אדם, רמת טוהר ומחיר החומר היוצא מהמתקן.
מתחילים מהפסולת שרוצים למכור מחדש
אצלנו באסיו, אפיון מערכת מיון היפרספקטרלית מתחיל מהחומר ומהתהליך ולא מבחירת דגם מצלמה. צריך להבין אילו פולימרים נמצאים בזרם, האם קיימים חומרים שחורים, מהו גודל החלקיקים, מה רוחב המסוע ומהירותו, איזו רמת טוהר נדרשת ומה אמור לקרות לאחר שהמצלמה מזהה את החומר. בהתאם לכך ניתן לבחור בין מצלמה כמו Specim FX17 לבין מערכת המבוססת על Specim FX50, להתאים את התאורה ולשלב את המצלמה עם מערכת העיבוד ומנגנון ההפרדה. במיון פסולת, עוד אחוז של דיוק אינו בהכרח עוד אחוז בדוח הביצועים.











